E/ע הערותNotes מורה נבוכים ב׳:ל״ח ✖ {כוחות התעוזה והאינטואיציה בנבואה} {כוח התעוזה דוחה מעצורים נפשיים} דע שבכל אדם יש בהכרח כוח תעוזה, ולולא זאת לא היה מתעורר במחשבתו לדחות מה שמזיק לו. הכוח הזה בכוחות הנפש הוא לדעתי כמו הכוח הדוחה בכוחות הטבע. כוח התעוזה משתנה (בין בני האדם) בחוזק ובחולשה כשאר הכוחות. כך תמצא בבני האדם מי שמוצא עוז אל מול אריה, ומהם מי שבורח מעכבר; ותמצא אדם יחיד היוצא כנגד צבא ונלחם בו, ותמצא אדם הרועד ופוחד כאשר אישה צועקת עליו. הכרח גם שתהיה בזה הכנה מזגית בטבע המולד; הוא גובר, ומה שבכוח יוצא אל הפועל על ידי הפעלה ולפי דעה מסוימת, וכן פוחת בשל מיעוט העיסוק ולפי דעה מסוימת. וכבר משנות הילדות מתברר לך אצל הילדים עד כמה הכוח הזה גדול בהם או חלש. {כוח האינטואיציה מסיק מסקנות במהירות} וכן כוח האינטואיציה מצוי אצל כל בני האדם ומשתנה (בין בני האדם) במיעוט ובריבוי, ובפרט בדברים המעסיקים את האדם מאוד ושמחשבתו משוטטת בהם; עד שאתה חש בנפשך שפלוני אמר כך או עשה כך בעניין פלוני – ויהיה הדבר כך. ואתה מוצא בבני האדם מי שתחושתו והאינטואיציה שלו חזקות מאוד וקולעות למטרה עד שכמעט לא ידמיין שדבר יהיה אלא אם כן יהיה, כולו או חלקו, כמו שדמיין. לדבר זה (שהניבוי מתייחס אליו) יש סיבות רבות, המורכבות מנסיבות שונות, מוקדמות ועתידיות ונוכחיות, אלא שעל ידי כוח האינטואיציה הדעת סוקרת את כל ההנחות האלה ומסיקה מהן בזמן קצר ביותר, עד שחושבים שזה באפס זמן. על ידי הכוח הזה יש בני אדם המזהירים מפני מאורעות עתידיים קשים. {הנביאים – השפעת השכל על שני הכוחות} שני הכוחות האלה, כוח התעוזה וכוח האינטואיציה, חייבים להיות חזקים מאוד אצל הנביאים. כאשר שופע עליהם השכל מתחזקים שני הכוחות האלה מאוד מאוד, {דוגמה א לתעוזה: משה)} עד שהדבר מגיע למה שידוע לך, שאדם בודד מצא עוז לגשת במטהו אל מול מלך גדול כדי להציל אומה משעבודו, ולא פחד ולא נבהל, משום שנאמר לו: ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״ (שמות ג׳:י״ב). {דוגמה ב)} גם במצב זה יש ביניהם שוני, אבל יש בו הכרח, כמו שנאמר לירמיה: ״אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם״ (ירמיהו א׳:ח׳), ״אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם״ (ירמיהו א׳:י״ז), [וַאֲנִי] הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר [וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ...]״ (ירמיהו א׳:י״ח). {דוגמה ג)} וליחזקאל נאמר: ״אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם״ (יחזקאל ב׳:ו׳). וכך אתה מוצא את כולם, עליהם השלום, בעלי תעוזה גדולה. {כוח האינטואיציה)} ובשל ריבוי כוח האינטואיציה בהם הם מגידים עתידות בזמן קצר ביותר. וגם זה משתנה ביניהם, כידוע לך. {ייחוד הנבואה האמיתית ותוכן השגתה} דע שהנביאים האמיתיים משיגים בלי ספק השגות עיוניות, שהאדם אינו יכול להשיג בעיון בלבד את הסיבות שמהן מתחייב הדבר הזה שנודע. בדומה לכך הם מודיעים דברים שהאדם אינו יכול להודיע בתחושה ובאינטואיציה כללית בלבד. כי השפע הזה בעצמו ששפע על הכוח המדמה עד שהביא אותו לשלמות כך שכתוצאה מפעולתו הוא מודיע מה שיהיה ומשיג אותו כאילו אלה דברים שהחושים חשים ושהגיעו אל הכוח המדמה דרך החושים – הוא גם מביא את פעולת הכוח ההוגה לשלמות עד שכתוצאה מפעולתו הוא יודע דברים שמציאותם אמיתית, והוא מגיע להשגה הזאת כאילו הוא השיג אותה דרך הנחות עיוניות. זאת היא האמת שמי שבוחר להיות כן עם עצמו מאמין בה, כי כל הדברים מעידים אלה על אלה ומורים אלה על אלה. דבר זה ראוי יותר שיתקיים בכוח ההוגה, כי שפע השכל הפועל באמת אינו אלא עליו, והוא מוציאו לפועל, ומן הכוח ההוגה מגיע השפע לכוח המדמה. איך אם כן תגיע שלמות הכוח המדמה לשיעור הזה, כלומר השגת מה שאינו מגיע אליו מן החושים, מבלי שיגיע כיוצא בזה לכוח ההוגה, כלומר השגת מה שלא השיג אותו על ידי הנחות והסקה וחשיבה? זאת היא מהותו האמיתית של עניין הנבואה, והדעות האלה הן המיוחדות להגדת הידיעות הנבואית. {אשליית הכזב הנבואי למי שאינו חכם} התניתי ואמרתי ״הנביאים האמיתיים״, כדי להחריג את אנשי הקבוצה השלישית, שאין להם שום (מעלות) הגיוניות ושום מדע, אלא רק דמיונות והשערות. ואולי גם הן, כוונתי למה שהללו משיגים, הן רק דעות שהיו להם והרושם שלהן נותר חקוק בדמיונותיהם יחד עם כל מה שבכוח המדמה שלהם. וכאשר ביטלו והשביתו דמיונות רבים, נותרו רשמי אותן הדעות לבדם, ונגלו להם, והם חשבו אותם לדבר שאירע, ועניין שבא מבחוץ. הם דומים בעיניי לאדם שיש עמו בביתו אלפי בעלי חיים, וכל מי שבבית יצא מלבד בעל חיים אחד שהיה בכלל הנמצאים בבית, וכאשר נותר האדם הזה עם בעל החיים הזה לבדו, חשב שהוא נכנס עכשיו אליו הביתה, אך אין הדבר כך, אלא הוא מכלל מי שלא יצא. זהו אחד ממקומות ההטעיה הגורמים לאבדון, ומה רבו האובדים בגללו מן המבקשים להיות מבחינים! בשל כך אתה מוצא אנשים שאימתו את דעותיהם על ידי חלומות שראו, והם חשבו שהדבר הנראה בשינה הוא דבר אחר מן הדעה שהם האמינו בה או שמעוה בהקיץ. לכן ראוי שלא לשים לב למי שלא הושלם הכוח ההוגה שלו ושלא הגיע לשיא השלמות העיונית. כי המגיע לשלמות העיונית הוא אשר ייתכן שישיג ידיעות אחרות כאשר שופע עליו השכל האלוהי, והוא אשר הוא נביא באמת. דבר זה נאמר במפורש: ״וְנָבִא לְבַב חָכְמָה״ (תהלים צ׳:י״ב) – כלומר שהנביא באמת הוא לְבַב חָכְמָה. גם זה ממה שראוי לדעת.מתוך "מורה הנבוכים" מהדורת "מפעל משנה תורה", מבאר ועורך ראשי: הרב ד"ר יוחאי מקבילי, מתרגם: הלל גרשוני (כל הזכויות שמורות) |